האלטרנטיבות לחינוך גופני מוסדי

בואו נודה בזה, החינוך הגופני במדינת ישראל הוא ברמה נמוכה. וזה ממש עצוב. במיוחד במדינה כמו מדינת ישראל, שהחוסן הלאומי הוא מצרך הכרחי לחיים. פיתוח יכולות גופניות הן הקרקע המושלמת לפיתוח יכולות מנטאליות. התמודדות עם קושי, הצבת מטרות, ביטוי גופני, ביטחון עצמי, ועוד אבני פינה מנטאליות שיעזרו לתלמיד בכל מקום שיפנה, וכולנו יודעים שמערכת החינוך פשוט החליטה לוותר על כל זה.

אני לא מתכוון לכתוב כאן על חשיבות החינוך הגופני מעל כל המקצועות האחרים כי אני לא חושב שברמה החינוכית זה הוגן. קשה להשוות חשיבות של מקצוע אחד למקצוע אחר.. מי אמר שמתמטיקה יותר חשובה מאזרחות? בלי פיסיקה לא נדע איך העולם מתנהג, ובלי ספרות נתקשה להבין אומנות, אז תמיד יהיו טענות לכאן ולכאן. אבל אני כן רוצה להדגיש את המקום של מסגרות החינוך השונות בבניית אותן יכולות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות חשובות.

המצב הוא כזה- לתלמיד יש בממוצע שעתיים של חינוך גופני בשבוע. חינוך גופני הוא גם השיעור שאם צריך להכניס או להשלים תוכן מסוים, יכניסו במקומו, וזה כשלעצמו עצוב. אבל נניח שכבר מתקיים שיעור, יש לנו 45 דקות. שבהן צריך לוודא נוכחות, להחליף בגדים, לתדרך על הפעילות שהמורה בחר להעביר היום, להתאמן, להחליף בגדים חזרה, ובמקומות מסוימים גם מפנים זמן למקלחות. בפועל, הנתונים מראים שנשאר 7 דקות נטו של פעילות גופנית! זהו! 7 דקות!! אז עם תנאים כאלה, מה הפלא שלרוב המורה פשוט זורק כדורגל לבנים ומחניים לבנות?

שלא תטעו, אני לא חושב שהמורים אשמים.. הם עובדים עם מה שיש להם. כולנו יודעים שמערכת החינוך רחוקה מלהיות מושלמת ויש 1001 סיבות ודברים שצריך לתקן. יש גם נקודות אור, בכל זאת אנחנו מצליחים להוציא אחוזי בגרות טובים והשכלה ברמה דיי טובה יחסית למדינה כל כך קטנה. אבל למרות שיש לנו מגמות חלל והייטק, החינוך הגופני שלנו כמה עשורים אחרי מדינות מפותחות אחרות.

אז מה עושים? שמים ילדים במסגרות. כדורגל ריקוד טניס ג'ודו וכל מסגרת שהילד רק יתמיד בה. בגילאים המוקדמים אפילו יותר ממסגרת אחת (הצעה שלי- תבדקו טוב טוב מה התפיסה החינוכית של המאמן במסגרת שאתם שולחים את הילדים ואם היא מתאימה לערכים שלכם). אבל לצערנו, הרוב המוחלט יפרוש ממסגרות הספורט התחרותי בשלב מסוים, כי לא לכולם מתאים 6 אימונים+משחק בשבוע, שבשלב מסוים זה מה שספורט תחרותי דורש, ומה לעשות שלא כל ילד הוא המסי הבא.

בדיוק בגלל זה הקמנו את #schooloffitness , חוגי הילדים ואימוני הנוער שלנו. אנחנו רואים את המצב הרעוע בחינוך הגופני המוסדי ובמסגרות הספורט שמכוונות לתחרותיות בגיל צעיר מדי(לא חושפות את הילדים למספיק תחומים בעולם הכושר והתנועה). אנחנו מאמינים ומחנכים שילדים ונוער צריכים לפחות כמה שעות של אימון בשבוע. ולא רק עם מאמן, אלא גם בעצמם, לבד בבית או עם בן משפחה, כי ככה זה בחיים..לא תמיד יש מאמן, אבל תמיד צריך להיות בתנועה. כן, שמעתם נכון. תמיד צריך להיות במצב שבו מקיימים פעילות גופנית כעניין שבשגרה. גם אנחנו המבוגרים לא תמיד מבינים למה אנחנו עצבניים, חלשים, עצובים או סתם בעלי מערכת חיסונית חלשה. הרבה מזה קשור לחוסר פעילות גופנית, ובמיוחד בשנים האחרונות עם עולם המסכים שהשתלט עלינו ועם הקורונה שסגרה אתנו לשנתיים.

אז אם אתם לא יודעים מה לעשות עם הילדים שדבוקים למסכים כל היום, תביאו אותם אלינו. בזה אנחנו מומחים. אנחנו נגלה להם עולם רחב של פעילות גופנית אלטרנטיבית, שבה הם גם ייהנו, גם יוציאו מעצמם הרבה יותר מהשיעורים בבית הספר, וגם ילמדו על הגוף שלהם את הקסם שבאימונים ובתנועה.

The War on Drugs

משהו מאוד מעניין קורה בשבועות האחרונים בקרוספיט העולמי, כאשר מספר חסר תקדים של ספורטאים מדווחים שנפסלו מהשתתפות במשחקי הקרוספיט העולמיים,

המשך לקרוא »